התאוריה

נתחיל מהמעגל הפנימי ביותר – זו היא הנקודה שמתחת לכל התחפושות זו הנקודה שאנו רוצים שתחזור להאיר במציאות וכשהיא תאיר ממילא כל שאר המעגלים יהנו מאור החיבור, העשיה והשמחה.

אבל, בשביל להגיע אליה אנחנו צריכים להתחיל מבחוץ פנימה, זה לא בהכרח שלב אחרי שלב , העיגולים או השכבות לעיתים קרובות מתערבבות אחת בשניה ומתגלות אחת בתוך השניה.

אבל לצורך הסבר אכתוב שלב אחרי שלב:

המעגל החיצוני ביותר הוא הגוף – (השמות שכתובים בסוגריים לקוחים מעולם הקבלה ומוסברים לעומק במפגשים)

הגוף הוא החלק בחיצוני ולכן גם הברור ביותר שניתן לעבוד איתו. הגוף משמש כמחסן של כל החוויות והזכרונות שלנו ויש לו דרך לדבר איתנו כשמשהו בחוץ מעורר חוויה מתוך הזיכרון הגופני – כמו למשל התקף חרדה שמתבטא בדפיקות לב מהירות, קושי בנימה ועוד.

הריפוי בשכבת הגוף הוא דרך הקשבה ולמידת שפת התקיעות והשחרור שלו. לגוף יש יכולת מופלאה לרפא את עצמו ולקבל חוסן.

כשרמה זו מקבלת הקשבה וריפוי יש תחושה של קרקוע, של חיבור עם הגוף וחוסן.

המעגל השני הוא רמת הרגש – רגשות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, אנחנו נוטים לחשוב שיש רגשות "רעים" וטובים ואנחנו ממש מנסים להדחיק את הרגשות "הרעים" ולהרגיש את הטובים. לצערנו זה לא עובד כי כשאנחנו מדחיקים את "הרעים" אנחנו מדחיקים את כל הרגשות.

אנחנו נעים על ציר פעולה שנע בין פחד לאהבה.

הרגש הבסיסי שכולנו רוצים הוא תחושה של שייכות ואנחנו לומדים לפעול מתוך פחד להרגיש דחייה שגורם לנו לפתח מנגנונים כמו ריצוי/ התנגדות ועוד . ולצערנו אנחנו יוצרים בחיינו שוב ושוב את מה שאנחנו מפחדים ממנו.

כשנלמד לפעול מתוך אהבה ניצור את המציאות שאנחנו כמהים אליה.

כשמעגל זה, אפילו בחלקו הקטן מקבל הקשבה וריפוי אנחנו מרגישים שלווים, אהובים ושייכים.

רונו נעים על צירים (מוסבר לעומק בסדנאות) של מחשבות שיפוטיות  שדרכם אנחנו מסתכלים ומקטלגים את העולם. הצירים האלו הופכים את העולם למאוד שטחי.

למשל אם יש לי ציר של הצלחה וכישלון אני כל הזמן אבחן את עצמי ואת כל הסובבים אותי עד כמה הם מצליחים או כושלים ולפי זה אשפוט אותם. זה לא מאפשר לנו ליצור קשרים עמוקים עם אנשים ובעיקר לא להכיר את עצמנו.

במעגל הזה נכנסות גם כל אותן אמונות שלמדנו בילדות שלנו, החלטות ילדות שדרכם אנו חווים את עצמנו, את הסביבה ואת העולם שתפקידם בגדול הוא לשמור עלינו באזור "הנוחות"

אמונות כמו:

העולם הוא מקום מסוכן

גברים/נשים הם בוגדניים/יות

אני לא ראוי/ה לשפע

כשמעגל זה מתחיל לקבל ריפוי והקשבה אנחנו נרגיש זרימה, אינטואיציות חזקות, יצירתיים ועוד.

המעגל הרביעי הוא מעגל הרצון – הרצון הוא מנוע פנימי, תינוק מתחיל ללמוד להניע את המערכת המסורבלת של הגוף רק כי מתעורר בו רצון להגיע לחפץ הצבעוני שמונח לפניו. רובנו גדלנו המשפחות שלא עודדו אותנו לרצות, או לייתר דיוק הם עודדו אותנו לרצות מה שהם רוצים. ביטלו את הרצון שלנו, השתיקו אותו עד שהתנתקנו ממה שאנחנו רוצים ואז המניע לזוז היה מנוע חיצוני, ומנוע כזה מתעייף מהר ומרגיש מאוש מהר חסר ערך ולכםן אנחנו מחליפים מנועים חיצוניים.

אנחנו רודפים אחרי כסף, אחרי כבוד, אחרי כבוד, בית או הכרה.

לכן אף פעם אנחנו לא מרגישים מסופקים כי תמיד יצוצו עוד מנועים חיצוניים.

כשמעגל זה מקבל הקשבה וריפוי אנחנו מרגישים מדוייקים, חדים, מלאי אנרגיות ובטוחים בדרכנו.

כל זה מוביל לחיבור עם המעגל האחרון שאיתו התחלנו שהוא האור הפנימי, היכולות, כשרונות והידיעה העמוקה של מי אני ומה אני.